גישור בהסכמי ממון
בבואנו לדון בכתיבת הסכמי ממון יש לקחת בחשבון כי הסכם ממון צריך להתבצע בכתב.
אם בני הזוג נשואים, ההסכם צריך לקבל את אישורו של בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני.
לפני הנישואין ניתן לאשר את ההסכם גם בפני נוטריון או רושם הנישואין במועצה הדתית.
בית המשפט או בית הדין יאשרו את הסכם הממון, רק לאחר שישתכנעו שבני הזוג הגיעו אליו "בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".
הסכם הממון מקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, ולכן אם צד אחד יפר את ההסכם ניתן יהיה לנקוט בהליכים לאכיפתו בהוצאה לפועל.
הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט או בבית הדין כשבני הזוג נשואים, לא יהיה תקף לפעמים.
אך במקרים מסויימים יהיה לו "תוקף חוזי" כמו חוזה רגיל (להבדיל מתוקף של פסק דין), כך למשל במקרים של ידועים בציבור, כולל זוגות בני אותו מין, וכך גם כשההסכם "אינו צופה פני גירושין"
מה צריך להיכלל בהסכם ממון
הסכם ממון קובע את הכללים בנוגע לרכוש ולכספים של בני הזוג. בני הזוג מחליטים מה לכלול בהסכם, ורשאים לקבוע כרצונם בנושאים אלה. מה שיקבעו יגבר על הוראות החוק, לדוגמה:
נכס שהיה בבעלותו של אחד הצדדים מלפני הנישואין – אפשר לקבוע שיישאר בבעלותו הבלעדית (כהוראת החוק), אך אפשר גם לקבוע שיהיה בו שיתוף כלשהו, בהווה או בעתיד, או רק אם יתקיימו תנאים כלשהם.
נכסים שייצברו בתקופת הנישואין – אפשר לקבוע שיהיה בהם שיתוף שווה (כהוראת החוק), אך אפשר גם לקבוע חלוקה אחרת אם הצדדים מסכימים לכך.
ההתנהלות הכלכלית בבית – ההסכם נועד לא רק למקרה של פרידה או גירושין, אלא ניתן להסדיר בו גם את ההתנהלות הכלכלית המשותפת בתקופת הנישואין. למשל: האם כל ההכנסות ייכנסו לקופה משותפת, או שיהיו גם חשבונות נפרדים (או רק חשבונות נפרדים) ואז יש לקבוע מה שומרים בנפרד ומה משתפים, וכיצד מתחלקים בהוצאות הבית והמשפחה.
אם לבני הזוג יש ילדים ממערכות יחסים קודמות – ניתן לסכם כיצד ימומנו צרכיהם.
לעומת זאת ישנם נושאים שלא ניתן (או אין טעם) לכלול בהסכם ממון. למשל:
עניינים הנוגעים לילדים שטרם נולדו. אין טעם לקבוע שאם וכאשר ייוולדו ילדים ואם בני הזוג ייפרדו חלילה, מה יהיו אז הסדרי המשמורת והמזונות. בית המשפט לא יאשר סעיפים כאלה, ולא ניתן לצפות עכשיו מה תהיה טובת הילדים אשר טרם באו לעולם.
